זכרונות של גילוי

לעולם לא שבים להסתר.

הם מתפשטים ומתגלגלים,

עוברים בכל הדרכים הקיימות,

מחלחלים בין הסדקים,

נטמעים בכל הרווחים.

היית מצפה שיהיה לזה סוף,

אולי אחרי שכל הסיפורים

יתגלו, יסופרו, יוקשבו.

ואין. אין סוף.

זכרונות שהסתתרו שנים רבות

מחזיקים חיבור למעיין נובע

של כאבים גדולים ורבים.

כאבים בלי מילים.

סיפורים שאפשר לשמוע

רק אם מקשיבים לדממה.

רק אם מסכימים להרגיש.

גל מתגלה, וגל נוסף מתגלה,

והאור רוכב על הגלים.

עוד כאב מושך עוד ריפוי,

עוד זכרון של חושך

מגייס עוד אור,

עוד סיפור מתגלה

ועוד הקשבה מאירה.

ואין לזה סוף

גם לא היתה התחלה.

רק הסכמה להקשיב לדממה

ולהרגיש את הכאב,

את הריפוי, ואת האהבה.